נראה כי ונצואלה, לאחר התסיסה הפוליטית והחברתית, מתאוששת לאט. אבל זה לא מספיק כדי להחיות לחלוטין את הכלכלה של המדינה.
שכר המינימום מספיק כדי לקנות רק טונה של טונה, האוכלוסייה היא קצת בכיוון של רכישת בניינים חדשים ומעל לכל, המעטים שנהנים גג מעל הראש שלהם, לא משלמים את שכר הדירה.

מדוע הפכה ונצואלה בשנה האחרונה למקרה ללמוד בכל הפקולטות לכלכלה ולסטטיסטיקה?
שוק הנדל "ן הוא סיוט אמיתי עבור האוכלוסייה המקומית! (אבל מאוד שימושי עבור זרים שרוצים לקנות דירה בוונצואלה).

למה?
המטבע המקומי, הבוליבר, הוא אחד הפוחדים ביותר בעולם.



הבעלים ואז לנסות לסגור את הפעילות שלהם עם מטבע אחד כי הוא בהחלט חזק ויציב יותר: הדולר

מאז רכישת בתים בדולרים, עסקאות מבוצעות עם מוסדות מחוץ לגבולות הלאומיים.

הסיבה מדוע, השקעה בתי יוקרה בוונצואלה הוא רעיון מבריק בתקופה זו!

האזרחים, רק כדי להיות מסוגלים להגיע עד סוף החודש, מעדיפים לוותר על בתים שני, למכור אותם במחירי מציאה.

די לומר כי המחירים האחרים הקשורים הסחורה של סל נוטים להגדיל יותר ויותר בכל יום.

הנה רשימה של מוצרים חיוניים כדי לקבל מושג על המספרים שסביבו אנחנו חושבים.



1 תיבת טונה של 140 גרם: 1.1 מיליון Bolivars


1 ק"ג עוף: 1.37 מיליון


1 ק"ג גבינה: 2.8 מיליון


1 קילו תפוחי אדמה: 679,995 בוליבאר


2 גלילים של נייר טואלט: 688,000 bolivars


12 ביצים: 526,000 בוליבאר



מחיר הקפה מכפיל כל חודש באופן אקספוננציאלי.

יחסית פרופורציונלית היא תופעה כי פוגע המבנים, אשר במקום, לראות את הערך שלהם נופל על השוק.

המדינה של Maduro ולכן חווה פרדוקס אמיתי:

העשיר ביותר מבחינת המשאבים הטבעיים ויופי נופי, אבל העניים ביותר מנקודת מבט כלכלית.