נדל"ן איטלקי: האם הביטחון חזר?
תכנון תרחיש מעודד באמת עבור הנדל"ן האירופי. זה מה שרשמו המכונים הסטטיסטיים העיקריים. אכן, נראה כי הביטחון חזר לענף הנדל"ן, במיוחד באחת המדינות שנפגעו בעיקר מהמשבר העולמי: איטליה.
למעשה, חצי האי היפה משך אליו משקיעים רבים שהחליטו לעבור דירה, לקנות נכס באחד האזורים השונים והיפים שמרכיבים אותו. למעשה, מצפון לדרום ובמיוחד במטרופוליות גדולות ובערי חוף, כבר נרשם מספר לא מבוטל של חוזי מכר בחודש הראשון של 2020.
סימן חיובי בהחלט, אם ניקח בחשבון את המצב הטרגי בו הייתה חצי האי רק בשנה שעברה.
אך כעת בואו נראה בפירוט כיצד מבנית תופעה זו ועד כמה היא השפיעה על הכלכלה הלאומית.
נתחיל עם המספרים. בהשוואה לשנת 2019 נרשמו באיטליה כ600- אלף מספר החוזים (למכירה ורכישה). 90% מהם שייכים למגזר המגורים, שהוא אפוא הכוח המניע מאחורי הנדל"ן האיטלקי. ההתאוששות האיטית אך המכריעה במחירים, בהשוואה לשנת 2019, לא נראית שהמנעה קונים פוטנציאליים, אשר ללא קשר למוצאם, ככל הנראה נוטים יותר לרכישת נכס בעיר, בהשוואה לפרובינציה. אך מה עזר לעורר את הקונים להתקרב לשוק הלבנים?
שיעורי ריבית. ובכן כן, על פי סקרים סטטיסטיים נראה כי השנה הם נגעו בשפל היסטורי, למרות שמוסדות האשראי הגדולים הגבילו בהחלטה את מתן המשכנתא. מגבלות שלמעשה מועברות לבקשה עצמה שנרשמה כבר בתחילת השנה. כ -7% פחות מאשר ב -2019.
כפי שציינו קודם, המטרופוליזות מוגדרות כמציאות המצוטטת ביותר להעברה היפותטית. הערים המרכזיות שמעוררות עניין רב הן ללא ספק שתי 'בירות'. זו הרשמית, רומא, עשירה בהיסטוריה ובתים נפלאים מנקודת מבט אדריכלית, וזה של האופנה והעסקים, מילאנו.
האחרון, שקשור פחות פחות להיסטוריה חילונית כמו רומא, עשה את המרב מהאזורים העשירים ביותר ברמת העבודה, לבנות אזורי מגורים שבהם הביקוש בוודאי לא יחסר!
אבל יש גם יוצאים מן הכלל! אכן, בולוניה, טורינו ואזורי חוף אמלפי הם גם ביקושים גדולים, מפורסמים ביופיים הטבעי.
נראה כי איטליה מתגלה לא רק בגלל הפוטנציאל שמציעות הערים הגדולות, אלא גם למורשת אמנותית ותרבותית משלה.
יש לקוות כי האינטרס הזה יימשך לאורך זמן, מבלי לאבד עוצמה ומעל לכל איכות הביקוש. תפקיד חשוב ממלאים המילניאלים, שממלאים כ -30% מהמשקיעים. למרות שכמו במדריכים הקודמים, נמצא כי צעירים יותר ויותר בלתי ניתן לפענוח מבחינת העדפות, עדיין נראה כי תרומתם לנדל"ן חיובית.
אז נקווה שהאופטימיות הזו לא תיפסק בחודש הראשון של 2020!
למעשה, חצי האי היפה משך אליו משקיעים רבים שהחליטו לעבור דירה, לקנות נכס באחד האזורים השונים והיפים שמרכיבים אותו. למעשה, מצפון לדרום ובמיוחד במטרופוליות גדולות ובערי חוף, כבר נרשם מספר לא מבוטל של חוזי מכר בחודש הראשון של 2020.
סימן חיובי בהחלט, אם ניקח בחשבון את המצב הטרגי בו הייתה חצי האי רק בשנה שעברה.
אך כעת בואו נראה בפירוט כיצד מבנית תופעה זו ועד כמה היא השפיעה על הכלכלה הלאומית.
נתחיל עם המספרים. בהשוואה לשנת 2019 נרשמו באיטליה כ600- אלף מספר החוזים (למכירה ורכישה). 90% מהם שייכים למגזר המגורים, שהוא אפוא הכוח המניע מאחורי הנדל"ן האיטלקי. ההתאוששות האיטית אך המכריעה במחירים, בהשוואה לשנת 2019, לא נראית שהמנעה קונים פוטנציאליים, אשר ללא קשר למוצאם, ככל הנראה נוטים יותר לרכישת נכס בעיר, בהשוואה לפרובינציה. אך מה עזר לעורר את הקונים להתקרב לשוק הלבנים?
שיעורי ריבית. ובכן כן, על פי סקרים סטטיסטיים נראה כי השנה הם נגעו בשפל היסטורי, למרות שמוסדות האשראי הגדולים הגבילו בהחלטה את מתן המשכנתא. מגבלות שלמעשה מועברות לבקשה עצמה שנרשמה כבר בתחילת השנה. כ -7% פחות מאשר ב -2019.
כפי שציינו קודם, המטרופוליזות מוגדרות כמציאות המצוטטת ביותר להעברה היפותטית. הערים המרכזיות שמעוררות עניין רב הן ללא ספק שתי 'בירות'. זו הרשמית, רומא, עשירה בהיסטוריה ובתים נפלאים מנקודת מבט אדריכלית, וזה של האופנה והעסקים, מילאנו.
האחרון, שקשור פחות פחות להיסטוריה חילונית כמו רומא, עשה את המרב מהאזורים העשירים ביותר ברמת העבודה, לבנות אזורי מגורים שבהם הביקוש בוודאי לא יחסר!
אבל יש גם יוצאים מן הכלל! אכן, בולוניה, טורינו ואזורי חוף אמלפי הם גם ביקושים גדולים, מפורסמים ביופיים הטבעי.
נראה כי איטליה מתגלה לא רק בגלל הפוטנציאל שמציעות הערים הגדולות, אלא גם למורשת אמנותית ותרבותית משלה.
יש לקוות כי האינטרס הזה יימשך לאורך זמן, מבלי לאבד עוצמה ומעל לכל איכות הביקוש. תפקיד חשוב ממלאים המילניאלים, שממלאים כ -30% מהמשקיעים. למרות שכמו במדריכים הקודמים, נמצא כי צעירים יותר ויותר בלתי ניתן לפענוח מבחינת העדפות, עדיין נראה כי תרומתם לנדל"ן חיובית.
אז נקווה שהאופטימיות הזו לא תיפסק בחודש הראשון של 2020!
